האוגר הסורי

אוגר סורי

מקור האוגר הסורי

האוגר הסורי או האוגר הזהוב שייך לקבוצת המכרסמים במחלקת היונקים (class Mammalia ; order Rodentia ; family Cricetidae ;species Mesocricetus auratus). מקור רוב האוגרים הסוריים המוחזקים ע"י האדם הוא בשגר של 8 אוגרים שנתפס בסוריה ליד אלפו (Aleppo) בשנת 1930 ע"י הזואולוג פרופסור ישראל אהרוני מהאוניברסיטה העברית. ארבעה פרטים מהשגר ברחו, נקבה אחת מתה בגלל פגיעה של אחיה, ושתי הנקבות והזכר שנותרו יצרו קהילה של 364 פרטים בסוף השנה הראשונה לשביים. בסביבות מלחמת העולם השניה החלו בשימוש נרחב בצאצאי אותם אוגרים כחיות ניסוי במעבדות ברחבי העולם. מכאן הועברו פרטים רבים לבתים והאוגר הסורי כיום משמש כמכרסם המחמד הנפוץ בעולם. כיום ישנם מוטנטים שונים של האוגר הסורי המתבטאים בין היתר בשינויי פרווה (אורך וצבע) וצבעי עיניים.

אוגרים נוספים המוחזקים כחיות מחמד הם האוגר הסיני (Cricetulus griseus), האוגר האירופאי (Cricetus cricetus), והאוגר הסיבירי (Djugarian hamster; Phodopus sungorus).

מאפיינים אנטומיים של האוגר

אורכו של אוגר סורי בוגר הוא כ-15 ס"מ ומשקלו כ- 120-180 גרם. גודל אוגר סיבירי כשליש מגודל זה. נקבות בדרך כלל מעט גדולות מן הזכרים. לאוגר זנב קצר המכוסה פרווה. צבע הפרווה הטבעי של האוגר הסורי בצבע חום דבש עם גחון בהיר אך ישנם גזעי אוגרים בצבעים שונים כגון אלבינו, חום ואפור. האוגר הסיבירי בגווני אפור והאוגר הסיני בגווני חום. האוגר, כשמו, מאופיין בקיום כיסי לחיים לתוכם מוכנס מזון. בטבע האוגרים נוהגים לחפש מזון, לאגרו בלחיים ולהביאו חזרה למחילה בה מאוחסן המזון. כיסים אלו יכולים לגדול בצורה ניכרת ולהיראות כנפיחויות לא נורמליות מצידי הראש והצואר. קביעת מין האוגר נעשית ע"י השוואת המרחק בין פי הטבעת לאיבר המין: המרחק גדול יותר בזכרים. בצורה זו קל לאבחן בין המינים אם יש שני פרטים ממין שונה. שיטה נוספת היא הסתכלות על קו המתאר האחורי של האוגר: בזכרים קו המתאר נראה מעוגל יותר בגלל בליטת האשכים לעומת הנקבה שבה קו המתאר נראה ישר יותר והזנב מחודד יותר. לאוגרים שני סוגי שיניים: שיניים חותכות (4 במספרן), אותן רואים בקלות (ולעתים מורגשות בקלות בעומק אצבעות המחזיק...) בקדמת הפה ושיניים טוחנות (12 במספרן) אותן ניתן לראות בעזרת מכשור מיוחד או בעזרת צילומי רנטגן. השיניים החותכות גדלות לכל אורך חיי האוגר ודורשות שחיקה מתמדת לשמירה על אורך תקין. לעומתן הטוחנות לא ממשיכות להתארך.

מחזור מיני והתרבות באוגר

לעתים אוגרים מראים סימני התעניינות מינית בגיל 30 יום אך מומלצת הרבעה רק מגיל 60 יום, כשמשקל האוגר מגיע לכ-100 גרם. המחזור המיני מתחיל בערך בגיל 4-6 שבועות בנקבות (באוגר הסיבירי מאוחר יותר – בערך בגיל 3 חודשים). האוגרים מתרבים בקלות לכל אורך השנה אם כי בחורף קיימת ירידה מסויימת בפוריות. אורך המחזור 4 ימים. היחום חל בדרך כלל בערב. מאופיין בהפרשה רירית שקופה מאיבר המין שהופכת להפרשה לבנה למחרת בבוקר ובהתנהגות אופיינית של הנקבה – הקשתת הגב כלפי מטה והבלטת האזור האחורי כלפי מעלה. הזיווג חל בדרך כלל בערב. אם האוגרים בכלובים נפרדים יש להעביר את הנקבה לכלוב של הזכר (ולא להיפך!) למשך 30-60 דקות. יש להשגיח על הכלוב בזמן הזיווג כיוון שנקבה אגרסיבית עלולה לפצוע ואף להרוג את הזכר. אם האוגרים חיים ביחד בכלוב הזיווג יהיה ספונטני. מומלץ לחשוב מראש לפני זיווג מתוכנן לגבי עתיד הצאצאים כיוון שלאוגרים יכולת ריבוי רבה ואם לא יימצא בית לצאצאים הם יסבלו מצפיפות יתר ובעיות בריאותיות רבות. נקבות בהריון גדלות ומשמינות לאורך כל ההריון שנמשך 15-18 יום – 16 יום בממוצע בוגרת הסורית - משך ההריון הקצר ביותר מבין כל בעלי השליה. לפני ההמלטה הנקבה בדרך כלל חסרת מנוחה, מלקקת את האזור האחורי. תיתכן הפרשה דמית מאיבר המין. גודל השגר בדרך כלל בין 5-10 צאצאים במשקל של כ-2 גרם לוולד. הוולדות קרחים, עיניהם ואוזניהם סגורים אך השיניים החותכות כבר בקועות. פתיחת העיניים בגיל 5 יום, פרווה צומחת בגיל שבוע, בגיל 7-9 יום האוגרים הצעירים מתחילים לאכול מזון מוצק ובערך בגיל 10 יום מתחילים לשתות עצמאית, ולכן יש לודא שהם מגיעים הן למזון והן למים. גיל הגמילה הוא 21-28 יום. היחום שלאחר המלטה של נקבת האוגר הסורי אינו פורה. יחומים פוריים חלים לאחר גמילת השגר. בימים הראשונים שלאחר ההמלטה האוגרת רגישה במיוחד להפרעות ושינויים (שינויים בכלוב, סטרס, רעש, שינויי ריח, שינויי מצע). היא יכולה להכניס את הצאצאים לכיסי הלחי כהגנה. הפרעה חריפה מדי לאם עלולה להוביל לאכילת הצאצאים, במיוחד לאחר המלטה ראשונה של האם. לכן מומלץ מאוד להימנע ממגע ישיר עם הצאצאים עד הגיעם לגיל 10 יום. כדאי לשים כמות מספיקה של מזון ומצע מראש לפני ההמלטה כדי להמנע מהפרעה למשפחה הצעירה. הנקת אוגרים יתומים בגיל צעיר אינה מצליחה ברוב המכריע של המקרים, כמו גם העברת צאצאים לאמהות מניקות אחרות.

מאפיינים התנהגותיים של האוגר האוגר הוא חיה מדברית שפעילה בעיקר בלילה. אוגרים עלולים להיות אגרסיביים ולנשוך את המחזיק בהם, במיוחד אם מפנים כלפיהם אצבע או מפתיעים אותם בתנועות חדות. בדרך כלל זכרים יותר שקטים מנקבות ולכן עדיפים כחיית מחמד. התעסקות תכופה עם האוגר ובמיוחד בגיל צעיר תעודד יצירת חיית מחמד נעימה יותר למגדל. הרמת אוגר בידיים תעשה ע"י גריפתו עם כל כף היד ולא ע"י תפיסה בראש / צואר / רגליים. ניתן להיעזר בתפיסה בעורף אך יש לזכור שעור האוגר מאוד רפוי והוא יכול בקלות לנשוך את האוחז בעורפו. באופן טבעי, האוגר הסורי הוא חיה סוליטרית שחיה לבד, פעילה בלילה ונפגשת בטבע עם בני המין השני לצורך זיווג בלבד. בגיל צעיר אוגרים יכולים להסתדר יחד באותו כלוב אולם עם גדילתם עלולים להיות קרבות עקובים מדם ביניהם. אפילו זוג אוגרים, ולא משנה מינם, עלולים לגרום זה לזה פגיעות קשות. לא מומלץ להחזיק אוגרים עם בעלי חיים ממינים אחרים באותו כלוב. בניגוד לאוגר הסורי, אוגרים סיביריים יכולים לחיות בלהקה, בד"כ כאשר הם מגודלים ביחד מגיל צעיר. האוגרים מאוד רגישים לקולות חזקים, שינויי ריח, שינויים במצע וקירבה לבעלי חיים אחרים, ביחוד חולדות. אוגרים הנמצאים באותו חדר עם חולדות לא יתרבו במקרים רבים. הפרעה פתאומית לאוגר או הערה משינה עלולים לגרום לו לנשוך.

תרדמת באוגרים

כאשר טמפרטורת הסביבה נמוכה, בדרך כלל מתחת ל- 10 מעלות צלזיוס, אוגרים יכולים להיכנס למצב של תרדמת: האוגר מתעגל ומתכרבל ויכול להראות כאילו שמת. קצב הנשימה יכול לרדת עד לנשימה אחת לדקה, קצב הלב יכול לרדת עד ל-5 פעימות בדקה וטמפרטורת הגוף יורדת אף היא. תרדמת זו יכולה לארוך ממספר דקות עד לשבוע. אם טמפרטורת הסביבה נמוכה לאורך זמן והאוגר לא מתעורר הוא עלול למות. חימום איטי של סביבת האוגר תוציא אותו ממצב התרדמת. מכאן שתמיד יש לחמם אוגר שנראה מת במשך כחצי שעה לפני קביעת מותו.

הזנת האוגר

הדיאטה הבסיסית של אוגר היא המזון המוכן למכרסמים שמגיע ככופתיות (pellets). סדר גודל של צריכת בוגר היא 10-15 גרם מזון יבש ליממה. מזון זה אמור להוות 80-90% מכלל התזונה של האוגר. אפשר לתת לאוגר תוספות של ירקות ופירות (חסה, תפוח, גזר), גרעינים, קרקרים, גבינה ומעט בשר מבושל. יש לוודא שהתוספות האלה לא מהוות יותר מ- 10% מכלל ההזנה של האוגר. מומלץ לתת תוספות אלה בכמות קטנה שנגמרת תוך מספר דקות כיוון שאוגרים יעדיפו את התוספות האלה (ביחוד גרעינים) על פני הכופתיות המוכנות ואזי התזונה לא תהיה מאוזנת. לכן עדיף להימנע משימוש בתערובות המסחריות בהן יש גם כופתיות וגם סוגי גרעינים שונים. יש לספק מים טריים ונקיים. צריכת המים של אוגר בוגר היא כ – 15 מ"ל ליממה. כמות זו יורדת אם האוגר מקבל מזון רטוב כגון ירקות טריים. אוגרים עלולים להפוך כלי מים או אוכל ולכן מומלץ לשים מזון בכלים מקובעים או כבדים יחסית ואת המים בבקבוקון המיועד למכרסמים. יש לוודא שהמזון לא נרטב ע"י המים ולסלק מהכלוב מזון רטוב: אוגרים נוטים להחביא מזון , שעלול להתקלקל לאחר מספר שעות אם נרטב.

הכנת מקום מגורים לאוגר

מומלץ להשתמש בכלובים מסחריים לאוגרים העשויים שילוב של פלסטיק ורשת מתכת עם מכסה מחוזק או שימוש באקווריום מזכוכית או מפרספקס עם מכסה יציב ומאוורר או ללא מכסה אם גובה קירות האקווריום מעל 35 ס"מ (אוגרים לא מנתרים גבוה). שימוש בכלוב עץ אינו מומלץ כיוון שאוגרים יכרסמו אותו. יש אוגרים המכרסמים את כלובי הפלסטיק ואז יש להעבירם לכלוב מתכתי לחלוטין או מזכוכית. כמצע אפשר להשתמש במצעים מסחריים לאוגרים העשויים מנייר גרוס, נסורת, שבבי עץ גרוסים גס, קלחי תירס גרוסים, קש או חציר. אין להכניס צמר גפן לכלובי אוגרים שכן בליעתו עלולה לגרום לחסימות מעיים. מצע סינטטי דמוי צמר גפן אינו מומלץ אף הוא שכן סיבים ארוכים עלולים להיכרך סביב הגפיים ולגרום לפגיעה קשה ונמק בגפיים. מומלץ כלוב גדול ככל האפשר, עם צינורות פלסטיק בתוכו וגלגל ריצה כדי לאפשר לאוגר פעילות גופנית ומקומות מסתור. הטמפרטורה האופטימלית לגידול אוגר היא כ-20 מעלות צלזיוס אך כיוון שמוצאו מהמדבר הסורי, לאוגר יש עמידות רבה יחסית לשינויי טמפרטורה ואין צורך לבצע התאמות טמפרטורה של החדר אלא אם כן עומס החום כבד מאוד (שילוב של טמפרטורה גבוהה ולחות יחסית גבוהים), או אז מומלץ להעביר אוגרים למקום ממוזג.

בעיות בריאותיות נפוצות באוגרים

• פצעי נשיכה • שברי גפיים • דלקות עיניים • שלשולים • דלקות ריאות • טפילים • מחלות נגיפיות כלליות • מחלות חיידקיות כלליות • גידולים • בעיות שיניים ומנשך • חסימת כיסי הלחיים • מחלות פנימיות (כגון פגיעה בכבד, כליות, לבלב). • רעלת הריון • מחלות עור (פטרת, טפילים, חיידקים).

סימני מחלה באוגרים

מומלץ להתייעץ בוטרינר עם כל סימן לא נורמלי באוגר. יש לזהות מחלות מוקדם ככל האפשר כדי שהאוגר יוכל לקבל טיפול מתאים בזמן. סימני המחלה הנפוצים באוגרים: • פצעים • התקרחויות ודלדול פרווה • נפיחויות עוריות • שלשול • הפרשות מהעיניים ומהאף • צליעה • נשימה מהירה • חוסר אכילה • אובדן משקל • הגדלת הבטן / השמנה • חוסר אכילה • חולשה כללית • כל סימן לא נורמלי חיצוני או התנהגותי